עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
יובלנוםנום23smooth criminalשקד
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אני  (25)
אהבה  (23)
אתה  (12)
שיר  (12)
דיכאון  (7)
סוף  (6)
שירה  (6)
אהבה ראשונה  (5)
לב שבור  (4)
אכזבה  (3)
בכי  (3)
דימוי  (3)
חברה  (3)
חברים  (3)
טבעונות  (3)
כתיבה  (3)
פרידה  (3)
שירים  (3)
אוף  (2)
אנחנו  (2)
דימוי עצמי  (2)
דמעה  (2)
זיכרון  (2)
חלום  (2)
חמלה  (2)
יאוש  (2)
יחסים  (2)
לבד  (2)
לילה  (2)
מוות  (2)
משבר  (2)
משפחה  (2)
נמאס  (2)
עצב  (2)
פרק  (2)
צדק  (2)
קשה  (2)
אהבהראשונה  (1)
אובדן  (1)
אוהבת  (1)
אופי  (1)
אמת  (1)
אנשים  (1)
באסה  (1)
בגרות  (1)
ביטחון  (1)
געגוע  (1)
דיוק  (1)
החיים  (1)
הצילו  (1)
ומהשביניהם  (1)
זה נגמר לתמיד  (1)
חוסר צדק  (1)
חוסרביטחון  (1)
חיים  (1)
חרא  (1)
חשוב  (1)
יום  (1)
יופי  (1)
כעס  (1)
לא אוהבת  (1)
לאביחד  (1)
מבאס  (1)
מוזה  (1)
מחלה  (1)
מעצבן  (1)
מתסכל  (1)
נאמנה לעצמי  (1)
נדב  (1)
סוג של שיר  (1)
סיפור  (1)
סיפורים  (1)
סכנה  (1)
ספר  (1)
סרטן  (1)
עזרה  (1)
עצוב  (1)
עצובה  (1)
עצמי  (1)
פגישה  (1)
פחד  (1)
צמחונות  (1)
ראשון  (1)
רגיל  (1)
רוח  (1)
שוב  (1)
שונה  (1)
שלוש שנים  (1)
שלושניםנגמר  (1)
שלישי  (1)
שמחה  (1)
שנאה  (1)
שקר  (1)
תדמית  (1)
תומר  (1)
ארכיון
MY BEST SONGS

annamolly - incubus
one for the road -arctic monkeys
bring me to life- my immortal
sammertime sadness- lana del rey
life in technicolor-coldplay
purple rain- prince
שווים

אתה לבן אני שחור,
אני חשוך אתה באור
שמחמם כמו אמא,
ושדואג לך.
אתה קטן אני גדול
אני רוצה אתה יכול
לרקוד, לצעוד קדימה.
להיות שלם בין אנשים.

ואולי יבוא יום ונהפוך שווים
אתה תהיה לי נחל ואני לך ימים
ונזרום ביחד עד אין סוף
שנייה לפני שקו החוף מגיע
שנייה לפני שקו החוף מגיע

סוד האושר
22/02/2017 22:39
כמו שמכנים אותי
יסוד האושר
מהו?
חשבתי לעצמי
מנסה למצוא את התשובה
לשאלה שמעסיקה כל אדם ואישה
כל בן אדם אפילו אם הוא לא מודע.
בתוך תוכו הוא רוצה
רוצה גם הוא להיות מאושר
לחוות אושר בסופו של דבר.
אז לקחתי את התיק, ונסעתי רחוק,
עד לזנזיבר הגעתי
מקום שבו אין דאגות
או מחשבות על שאיפות, רצונות,
אתה מנותק.
רק אתה והחולות.
לקחתי את התיק, שברתי את השיגרה.
ככה אהיה מאושר, חשבתי לעצמי
אבל הקול הפנימי שלי אמר,
שאושר לא קשור לזנזיבר בשום דבר.
ובכל זאת נסעתי,
למקום שקט בלי דאגות
זאת הייתה המטרה
והיא הושגה,
ובעת שהגעתי, חלף הריגוש
הלך הקסם.
והאושר לא הגיע, כמו שחשבתי שיבוא
כמו שציפיתי לו.
אז חזרתי הביתה, ,


1 תגובות
בית הכנסת
08/02/2017 16:30
כמו שמכנים אותי
אובדן, מוות
בקצה הגבעה,
יש בית כנסת.
שם הלכנו אחרי האזכרה.
מאז היום ההוא
שבו אני והשמיים בכינו יחדיו
כאילו הם הרגישו את הכאב בדיוק כמוני
על בשרי הוא בער
על נשמתי הוא שרף.
מאז אותו היום,
אני לא מרבה לעבור שם.
לא דרך אותו השביל,
או סמטה,
כי הוא מזכיר לי אותך.

ואם ראיתי את אותו בית הכנסת,
כשאמא הסיעה אותי,
או חברה שהקפיצה אותי, 
אני מזילה דמעה.
של זיכרון קטן,
של געגוע ישן,
של חסרון עצום.
אתה חסר לי,
הימים עוברים, הזיכרונות מציפים
בכל יום שעובר, הגעגוע מתגבר.
לא חשבתי שאוכל לכאוב יותר ממה שכבר קיים. 
אבל אותו בית הכנסת, בקצה הגבעה,
מראה לי אחרת..
בכל פעם שעל פניו אני עוברת.
0 תגובות
לא יודעת מה אני עושה
06/02/2017 15:04
כמו שמכנים אותי
האצבעות רועדות,

בקושי כותבות.
בקושי יכולה להקליד את המחשבות.
לא יודעת מה לכתוב קודם או איך לנסח.
אתה חשוב לי כל כך.
עברו חודשיים,
חודשיים של נצח,
ועדיין לכל יום שאני קמה,
אתה הראשון במחשבות.

האצבעות רועדות.
המחשבות לא נחות.
לשלוח?
יודעת שזה טעות,
אבל משהו בי דוחף לעשות אותה.
כותבת לך את ההודעה.
היא מסורבלת,
לא ברורה,
בדיוק כמוני.
בעצמי לא יודעת מה אני רוצה.

2 תגובות
סבא
03/02/2017 17:11
כמו שמכנים אותי
געגוע, מוות
עוד שבוע עבר.
עוד שבוע בלעדייך.
הגעגוע שורט את הנשמה,
והצלקת נעשית עמוקה יותר.
בכל יום שעובר,
זה שורף לי יותר.
בכל שבוע שנגמר,
זה רק מתעצם.
מחלחלת לי ההבנה שלא אראה אותך יותר.
הקול שלך ישאר לי רק בתור זיכרון ישן,
בתור הד שיתלווה לצידי.
הרגעים שחקוקים לי בראש,
לעולם לא ישתנו עוד.
לא יהיה לי זיכרון נוסף ממך.
לא יהיה עוד רגע,
וגם לא עוד פגישה,
אין עוד לראות אותך בבית חולים מתחת לסמיכה,
אין עוד לדבר איתך על הצבא,
ועל כמה שרע לי.
רק מלהסתכל עלייך התעודדתי.
אפילו ברגעים האחרונים שלך היית מאושר.
תמיד קינאתי בך,
בשמחת החיים שלא תלויה בדבר.
פשוט עטפה אותך, גם בימים האחרונים שסבלת.
ורק הגעגוע ממשיך לבוא כל הזמן.
איך אפשר למלא את הבור הזה שנוצר לי בלב?
סבא,
לא עברה שנה וזה מרגיש כמו עשור.
הימים לא עוברים בלעדייך והחסרון כה גדול.
מילים לא יצליחו להסביר את גודל האובדן.
השארת אותי מאחור
ואני, לא מוצאת את עצמי.
נאבדתי סבא,
ביום שהלכת,
איבדתי את עצמי
0 תגובות
גלידת אלדו
13/07/2015 17:22
כמו שמכנים אותי
אני זוכרת את היום ההוא, ישבנו בגלידה "אלדו",  ואני כמובן לא נכנסתי... ישבתי בחוץ,לבד. מסתכלת ומתבוננת בעיניים גדולות על כל ההמון של האנשים שמחכים בתור.. מסתכלת איפה החברות שלי ממוקמות שם... הם חזרו אחרי לא מעט זמן עם ופל בלגי וכמה כדורי גלידה שעליהם הייתה כמות ענקית של שוקולד לבן ושוקולד חלב. זה היה עוד בחודשים הראשונים שלי לטבעונות.. התחלתי לבכות. דמעה אחר דמעה. זה לא הפסיק. וחברה שלי באמצע ביס ענק, שואלת אותי בחצי משפט מובן ולא מובן (כי כל הגלידה והוופל בתוך הפה שלה), "למה את בוכה? מה קרה?"  אי אפשר לתאר את זה לקרניסטים. הם בחיים לא יבינו, אבל אז עוד הייתה לי תקווה שכן אז הסברתי.. 
"אני רואה את כל האנשים האלה.." אמרתי.. והיא לא מבינה לאן אני חותרת
"כמה תור, כמה ביקוש למוצרי סבל וכאב. ואף אחד לא יודע, וגם לאף אחד לא אכפת.. שבשביל הקרפ שלו- אפרוח היה צריך למות ולדמם למוות" המשכתי
" ואני רואה את זה וזה לא נגמר... זה בחיים לא ייפסק הרצח הזה. בחיים. לאף אחד לא אכפת מהם..." אמרתי תוך כדי בכי כמו של ילדה קטנה.
והיא,מסתכלת עלי, מסתכלת על הופל בלגי, כדורי הגלידה, והשוקולד... וממשיכה לאכול. בטח ציפיתם שיהיה פה סוף טוב, שהיא תזרוק את זה לפח ותבכה ביחד איתי.. אבל לא. כמו שאמרתי, קרניסטים לא יבינו. וכמו שאמרתי, זה לא ייפסק לעולם..

0 תגובות
שונה
01/07/2015 21:40
כמו שמכנים אותי
לפעמים אני מרגישה-
קצת שונה מהעולם,
קצת אחרת מכולם,
מרוחקת מאנשים...
יותר אכפתית לאחרים,
יותר אוהבת להיות,
יותר שם שצריכים-
אותי.
יותר מתחשבת בכולם...
ועדיין,
בכל פעם שעשיתי משהו נורא..
הבנתי שאני לא פחות גרועה.
מכל האנשים שאותי הם מקיפים,
מכל הלא מתחשבים,
מכל אותם הרגילים.
4 תגובות
ואני לא יודעת למה
01/07/2015 21:11
כמו שמכנים אותי
אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים בוכה ולא מבינה למה...לא יודעת להגיד למה הנפש שלי בוכה,
ואני לא מדברת על בכי של דקה או שתיים.. בכי שנמשך גם כשהדמעות מפסיקות לזלוג, בכי מהלב,מבפנים. בכי שלפעמים אי אפשר לראות אותו מבחוץ.
ואני מנסה לפרק את הגורמים לזה, ולא מוצאת סיבה. אולי כי אין? אולי סתם הבכי זה המקום מפלט שלי לדברים ביום יום שמעצבנים אותי?
אולי
1 תגובות
מיום שמח ליום עצוב
29/06/2015 16:00
כמו שמכנים אותי
טבעונות
"היום יום הולדת , היום יום הולדת לנטליייי ,חג לה שמח וזר לה פורח, היום יום הולדת לנטלי "
השמחה גדולה, הילדה כבר לא ילדה, אלא נערה.  וכולם מביאים לה בלונים, עוגת גבינה,שוקולדים ועוד.. 
ואני יושבת בפינה, וחושבת לעצמי..
למה זה בסדר שכדי שילדה תהיה שמחה פרה צריכה להירצח? למה זה מקובל? למה צריך לרצוח ולענות פרה, בשביל 2 דקות בחייך ועוד כמה שעות זה יצא בצואה? למה ? למה לאף אחד לא אכפת? איך זה שהפכנו ליצורים חסרי רגש כאלה? שאין זה משנה לנו מה עומד מאחורי התוצר הסופי? העיקר הטעם, העיקר העכשיוו, העיקר מה שעומד לפנינו.
החלק העצוב פה, זה לא שפרה עונתה,נאנסה,הופרדה מבנה.. זאת אומרת כמובן שגם, אבל החלק העצוב הוא שלאף אחד לא אכפת. לאף אחד לא אכפת אם זה קורה. ובגלל זה המצב לא ישתנה. יש כאלה שיודעים ולא אכפת להם.. ויש כאלה שעוצמים עיניים. אם הדבר היה קורה לכלב, כבר מזמן מי שעשה את זה היה נכנס לכלא.. הרי כלב זה כלב, פרה זאת פרה, ובן אדם זה בן אדם. יש היררכיה מסוימת ואי אפשר לשבור אותה. מי קבע שכלב עליון מפרה? רק בגלל שהוא נראה יותר חמוד, אז מגיע לו לחיות ולפרה להישחט? מתי כבר נשחרר ממה שהחברה שלנו לימדה אותנו, וניתן ל-כ-ו-ל-ם לחיות! בלי צביעות. בלי אפליות. כולם. עד אחרון הכלובים.
0 תגובות
עולם אגואיסטי
03/04/2015 17:38
כמו שמכנים אותי
טבעונות, צדק, חמלה
להראות תמונה של פרה מתה לקרניבורית... והיא ישר "לאאא מה את מראה לי את זה????? את פסיכית אמיתית!" המשך השיחה עובר ל- "אם זה קשה לך לראות את זה אז איך את יכולה לאכול את זה?" והיא כמובן.. "אני לא חושבת על זה כשאני אוכלת". 
אחר כך המשיכה לסנן אותי, אחרי שכבר אמרה לי ביי כמה פעמים כי קשה לשמוע אמת.. שאלתי אותה- למה את מתעלמת?  והיא אמרה "בוחרת להתעלם מזה".
לרוב האוכלוסיה לא אכפת מבעלי חיים האלה, ולא מזיז מה שהם עוברים. ובשיחה הזו הבנתי שמה שהם עוברים ימשיך לעד, כי יש כל כך הרבה אנשים אגואיסטיים בעולם. למה שהם יתנו מעצמם משהו כדי שלא יהיה פה מוות? ולחשוב שזאת חברה שלי .אוף.
1 תגובות
זה נהיה קצת שונה
23/03/2015 13:05
כמו שמכנים אותי
זה נהיה קצת שונה
החברות היא אחרת
עבר יותר מידי זמן
בשביל שזה יחזור לרגש.
עברנו קצת טלטלות
ביחד ולחוד
אנלא חושבת על הסוף,
אבל איתך זה שינוי.
נטשת ברגע.
בלי הקדמה
עזבת כשבא-
לך.
הלכת כשרצית,
ושום דבר לא יצדיק אותך...
 

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא »