פאקינג שלוש שנים

אני אהיה כנה... אני הייתי מוותרת. אולי זה בגלל הגישה שלי, אולי זה בגלל שאין לי אומץ, ואולי זה בגלל החשש הגדול שלי להיפגע.
גם לי זה קרה, אותו סיפור כמו שלך. אותו ילד, שכביכול "אהבתי", שכל פעם שאני רואה אותו אני מתלהבת ושהוא מדבר הדופק מתחיל לרוץ במהירות. בעצם חשבתי רק עליו, כל הזמן.
אבל הבנתי שדיי. הוא סך הכל עוד ילד, והוא גורם לי ליותר מדי תסכול, בלי שהוא בכלל מודע לזה. החלטתי לעבור הלאה. פשוט תתעלמי ממנו, אם את רואה אותו, תכחישי את קיומו. מצידך הוא לא שם. והוא סתם עוד אחד.
כל עוד תהיי מרוחקת, הקיום שלו יעלם.
הכל מתחיל בך בסך הכל, החלטה שלך.
סליחה שזו לא התגובה האופטימית שציפית לה, אבל זה לפחות מה שאני הייתי עושה.

סוף סוף מישהו עונה במקום הזה חחח גם אם זה תגובה טובה או רעה,העיקר לשמוע תגובה. אני מבינה מה את אומרת ואת גם צודקת. אבל זה נורא קשה לעזוב ולוותר עליו. כשאני רואה אותו אני מאדימה כמו עגבניה, וכשאני לא רןאה אותו אני חושבת עליו. זה ככ קשה להמשיך הלאה.,..

שמעי, אני לא מכירה אותך, ואין לי מושג מה באמת הולך לך שם בפנים, אבל אני מכירה את עצמי ואני אספר לך מתוך החוויות שלי.
אני פשוט הבנתי ששכנעתי את עצמי שאני אוהבת אותו, וזה מה שגרם להתנהגות המוזרה שלי לידו.
אבל לא. לא באמת אהבתי אותו. הוא היה הילד שחשבתי עליו, כי הייתי נואשת לחשוב על מישהו, לפנטז על מציאות שבה מישהו אוהב אותי מעבר לידידות, ושזה דווקא הוא- שקסם לי מהרגע הראשון. זה היה קשה, כי אהבתי אותו בערך 3 שנים כמוך. אבל אז הבנתי שבזבזתי את הזמן שלי על מישהו שבתוך ליבי ידעתי שזה לא יתפתח ליותר מידי.
בואי נאמר, ששכנעתי את עצמי בחזרה שאני לא אוהבת אותו.
זה היה קשה, ובהתחלה לא האמנתי לעצמי, אבל הייתי חייבת כדי להשתחרר. והנה, היום אני משוחררת לגמרי. עברתי הלאה, ואני מאמינה שגם את.
ובנוגע לתגובה, בכיף ;)

איך שאני רואה את זה יש לך 2 אופציות:
1. לצאת איזה שישי ערב עם החבורה שהוא יוצא שאת מקושרת למישהו שזה לא הוא (!) ולעשות משהו שהוא יבין שאת רוצה אותו
2.לעזוב..אני יודעת שזה קשה אבל אין מה לעשות זה גם קורה לפעמים...