לפעמים אני מרגישה שקופה,שרק אני קיימת בעולם של עצמי. אף אחד לא מבין אותי. הדמעות שוטפות את פני.... מה זה אומר שאין לי סיכוי? מה אני לא מספיק בשבילו? לא מספיק יפה או חכמה? או 'מקובלת'?? מה זה אומר על האנשים שמקיפים אותי? הם צודקים? אולי הם אומרים את זה לטובתי אולי לרעתי?
המחשבות רק מציפות, ולא נותנות מנוח.
הדמעות נשטפות
ואני,אני אפילו לא רוצה לחיות.
לא בלעדייך...
המחשבה לא להתקיים מצמררת.
אני רוצה לפרוח ואתם גורמים לי לנבול
מקטינים אותי ואת הדימוי של עצמי
אף פעם לא היתי בטוחה בי
ואתם רק מחזקים את ההרגשה,שלא משאירה מנוחה,
שרודפת בכל פעולה,ובכל נשימה
אולי אני לא מספיק טובה?
המילים שלכם הם כמו סכינים, נועצות בי ללא רחמים,
ואתם אולי לא מודעים להשפעה,
שמלווה אותי אחרי המילה,
שמשאירה אותי פעורה
בלי הסבר או סיבה,
אני תמיד פחות טובה
;){kind=link}