אני עוד זוכרת איך בקיץ שבין י' ל-יא',
כל החבר'ה עבדו באוניברסיטה
אני זוכרת שאחרי כל משמרת היינו נשארים לבריכה
טובלים את הרגליים ולפעמים נכנסים כל הגוף.
והיום, כבר לא נשאר חבר'ה וכבר לא בריכה..
כל אחד הלך לכיוונו ואני צל אבוד,
לא מוצאת את עצמי בעולם ולא יודעת לאן אני שייכת.
מה גורם לי להשתייך לקבוצה?
ולאן החבר'ה האלה נעלמו?
אליהם הרגשתי שייכת..
כנראה שהם לא אליי, אחרת הם היו נשארים.
זה כל כך עצוב לראות איך דברים משתנים.
הזמן עובר וגם אנחנו,
הזמן עובר והכל משתנה! אנשים,רגשות, מחשבות והחיים!!!
החיים עוברים עלינו ולא אנחנו בהם.
צריך להתחיל לחיות ושאנחנו נעבור בתוך החים ולא הם בנו.
זה כל כך עצוב לראות איך דברים משתנים, לפעמים צריך לעצוב לרגע..להיזכר... ואחכ להמשיך.
אם לא נמשיך.. גם לא נתקדם.ואז.. החיים יעברו בנו.
כלכך עצוב לי לראות איך דברים משתנים.
אני עוד זוכרת איך בקיץ שבין י' ל-יא',
כל החבר'ה עבדו באוניברסיטה
אני זוכרת שאחרי כל משמרת היינו נשארים לבריכה
טובלים את הרגליים ולפעמים נכנסים כל הגוף.
והיום, כבר לא נשאר חבר'ה וכבר לא בריכה..
כל אחד הלך לכיוונו ואני צל אבוד,
לא מוצאת את עצמי בעולם ולא יודעת לאן אני שייכת.
מה גורם לי להשתייך לקבוצה?
ולאן החבר'ה האלה נעלמו?
אליהם הרגשתי שייכת..
כנראה שהם לא אליי, אחרת הם היו נשארים.
זה כל כך עצוב לראות איך דברים משתנים.
הזמן עובר וגם אנחנו,
הזמן עובר והכל משתנה! אנשים,רגשות, מחשבות והחיים!!!
החיים עוברים עלינו ולא אנחנו בהם.
צריך להתחיל לחיות ושאנחנו נעבור בתוך החים ולא הם בנו.
זה כל כך עצוב לראות איך דברים משתנים, לפעמים צריך לעצוב לרגע..להיזכר... ואחכ להמשיך.
אם לא נמשיך.. גם לא נתקדם.ואז.. החיים יעברו בנו.